סביבה פוגעת או כושלת כאשר היא לא מכירה בצרכי התינוק. כאשר הסביבה מונעת תחושת אדפטציה ורציפות, מונעת מהתינוק את האפשרות לנבא מה יקרה מה תהיה ההתנהגות הבאה של האם. כאשר הסביבה חודרנית, גורמת לפרט להיות ריאקטיבי כלפיה, תחושת העצמי הולכת לאיבוד.
התינוק בתחילה נמצא במצב של חוסר אינטגרציה, כדי לעבור למצב של אינטגרציה הוא זקוק לסביבה(ל"אם-סביבה"), קיום כזה של אם מדגיש רציפות של נוכחות. רציפות שבה ניתן לצפות את תגובות האם-סביבה. מצב שבו לא ניתן לצפות את התגובות הוא כאשר הסביבה "פוגעת". וויניקוט רואה פסיכוזה כהגנה ממצב גרוע יותר מפסיכוזה, מצב של השמדה של העצמי inhilation. מבחינת ווינקוט false self הינו מצב קיצוני של סכיזופרניה.
בריאות נפש היא תוצר של טיפול רציף, כאשר הסביבה לא מספקת טיפול רציף לא ייבנה הביטחון שמאפשר את המעבר מתלות לאי תלות, גמילה ובעצם התפכחות מהאשליה.
סביבה פוגעת לא מאפשרת האכלה מוצלחת, אז לא מתאפשרת גמילה. מעטפת הגנתית נוקשה היא עבור וויניקוט מחלה.
במצב של סביבה פוגעת הצורך העליון יהיה להשיג בחזרה את תחושת העצמי-הסתגרות(סכיזואידיות,אוטיזם) או התפתחות של false self(הפרעת אישיות נרקסיסטית), הנסיגה מאפשרת חזרה לאילוזיה. ככל שהילד מבוגר יותר יהיה לו יותר קשה לחזור למצב של הניתוק הראשוני ולכן הוא זקוק למערך הגנתי נוקשה יותר כדי לא להיות במגע עם הסביבה הפוגעת. להיות במצב הלוזיציוני בגיל מבוגר זה סימפטום חמור של מחלת נפש.
כשנוצר פער בין העולם הפנימי לעולם המציאות האדם פחות קשור לעולם המציאות החיצוני, אדם לא חברותי, ביזארי לא מובן. במצב של פיצול קיצוני בשלב מוקדם הסיכון הוא לחיים כוזבים. האינסטינקטים
הבסיסיים נכנעים לסביבה, מצב של סכיזופרניה לטנטית.
לסיכום, סביבה פוגעת הינה סביבה חודרנית שאינה מסתגלת לצרכי הילד וגורמת לו להיות ריאקטיבי אליה. במצב כזה תחושת העצמי עלולה להיעלם והתינוק יתמודד על ידי נסיגה והסתגרות מה שעלול להוביל לאוטיזם וסכיזואידיות או לחלופין להתפתחות מוגזמת של false self.
אם הפגיעות הנ"ל מתרחשות בשלבים מתקדמים יותר כשהתינוק פיתח יכולות קוגנטיביות מתקדמות הסיכוי שלו להסתגל ולפתח פסיכוזות חמורות פוחת רבות.
התינוק בתחילה נמצא במצב של חוסר אינטגרציה, כדי לעבור למצב של אינטגרציה הוא זקוק לסביבה(ל"אם-סביבה"), קיום כזה של אם מדגיש רציפות של נוכחות. רציפות שבה ניתן לצפות את תגובות האם-סביבה. מצב שבו לא ניתן לצפות את התגובות הוא כאשר הסביבה "פוגעת". וויניקוט רואה פסיכוזה כהגנה ממצב גרוע יותר מפסיכוזה, מצב של השמדה של העצמי inhilation. מבחינת ווינקוט false self הינו מצב קיצוני של סכיזופרניה.
בריאות נפש היא תוצר של טיפול רציף, כאשר הסביבה לא מספקת טיפול רציף לא ייבנה הביטחון שמאפשר את המעבר מתלות לאי תלות, גמילה ובעצם התפכחות מהאשליה.
סביבה פוגעת לא מאפשרת האכלה מוצלחת, אז לא מתאפשרת גמילה. מעטפת הגנתית נוקשה היא עבור וויניקוט מחלה.
במצב של סביבה פוגעת הצורך העליון יהיה להשיג בחזרה את תחושת העצמי-הסתגרות(סכיזואידיות,אוטיזם) או התפתחות של false self(הפרעת אישיות נרקסיסטית), הנסיגה מאפשרת חזרה לאילוזיה. ככל שהילד מבוגר יותר יהיה לו יותר קשה לחזור למצב של הניתוק הראשוני ולכן הוא זקוק למערך הגנתי נוקשה יותר כדי לא להיות במגע עם הסביבה הפוגעת. להיות במצב הלוזיציוני בגיל מבוגר זה סימפטום חמור של מחלת נפש.
כשנוצר פער בין העולם הפנימי לעולם המציאות האדם פחות קשור לעולם המציאות החיצוני, אדם לא חברותי, ביזארי לא מובן. במצב של פיצול קיצוני בשלב מוקדם הסיכון הוא לחיים כוזבים. האינסטינקטים
הבסיסיים נכנעים לסביבה, מצב של סכיזופרניה לטנטית.
לסיכום, סביבה פוגעת הינה סביבה חודרנית שאינה מסתגלת לצרכי הילד וגורמת לו להיות ריאקטיבי אליה. במצב כזה תחושת העצמי עלולה להיעלם והתינוק יתמודד על ידי נסיגה והסתגרות מה שעלול להוביל לאוטיזם וסכיזואידיות או לחלופין להתפתחות מוגזמת של false self.
אם הפגיעות הנ"ל מתרחשות בשלבים מתקדמים יותר כשהתינוק פיתח יכולות קוגנטיביות מתקדמות הסיכוי שלו להסתגל ולפתח פסיכוזות חמורות פוחת רבות.
